Daf 82a
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִשְׁחֲטוּ הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם הָא כֵּיצַד אֶחָד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט אֶת אִמָּהּ וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט אֶת בְּנָהּ שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים חַיָּיבִין
Rachi (non traduit)
הרי כאן שנים. הזהיר את שניהם בין אם שוחט האם ובין אם שוחט הבת ולא משכחת לה שנים עוברין אלא בשלש בהמות והא כיצד בת ואם ובת דאי אם ושני בניה למה לי קרא פשיטא מה לי חד ומה לי תרי דכי היכי דמחייב אהאי מחייב אהאי ואי בפרה ובתה ובת בתה פשיטא תרוייהו אותו ואת בנו נינהו אלא על כרחך באחד שוחט פרה והשני את אמה והשלישי את בתה קאמר לאשמועינן דאבנו ואותו נמי מחייב:
גמ' לא תשחטו. לשון רבים משמע:
גְּמָ' אַמַּאי אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא בְּנוֹ וְאוֹתוֹ לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵין לִי אֶלָּא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אוֹתוֹ וְאֶת אִמּוֹ מִנַּיִן
שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט בִּתָּהּ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר סוֹפֵג שְׁמוֹנִים
Rachi (non traduit)
שמונים. וטעמא דסומכוס מפרש בגמ':
סופג ארבעים. דחד לאו הוא וחדא התראה וחד מעשה:
שחטה ואת בת בתה. אין כאן עדיין איסור ואח''כ שחט את בתה ויש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:
שחטה ואת בתה ואחר כך את בת בתה. יש כאן שני אותו ואת בנו:
Tossefoth (non traduit)
סומכוס אומר משום ר''מ סופג שמונים. ארישא נמי פליג כדפי' בקונטרס וכה''ג אמר בפ' קמא דיבמות (דף ט:) חלוק היה ר''ש אף בראשונה וסיפא נקט משום רבותא דרבנן דאע''ג דאיכא שתי שמות דאותו ואת בנו ובנו ואותו לא לקי אלא ארבעים כיון דנפקי תרוייהו מחד קרא דלא תשחטו:
מַתְנִי' שָׁחַט פָּרָה וְאַחַר כָּךְ שְׁנֵי בָּנֶיהָ סוֹפֵג שְׁמוֹנִים שָׁחַט שְׁנֵי בָּנֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים שְׁחָטָהּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ סוֹפֵג שְׁמוֹנִים
Rachi (non traduit)
מתני' ואח''כ שחטה סופג את הארבעים. דאין כאן שחיטת איסור אלא אחת. ובגמרא יליף דבנו ואותו נמי חייב:

גְּמָ' אָמַר רַב יוֹסֵף לְעִנְיַן דִּינָא תְּנַן תְּנָא אִם קָדַם הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר זָרִיז דְּלָא עֲבַד אִיסּוּרָא וְנִשְׂכָּר דְּקָאָכֵיל בִּשְׂרָא
Rachi (non traduit)
לענין דינא תנן. הא דקתני מתני' מי שלקח ראשון ישחוט ראשון לאו לענין איסור והיתר שאם רצה השני לשחוט ראשון והראשון ימתין עד מחר מותר אבל דין הוא אם באו לב''ד שבא האחד לשחוט וחבירו אומר אני צריך יותר ממך אנו אומרים להם הלוקח ראשון ישחוט שעל מנת כן לקח שאילו לא מכרה בעל הבית לשני ועכב לעצמו היה הלוקח שוחט וכן שנינו בתוספתא (פ''ה ה''א) הלוקח מבעה''ב הוא קודם לבעה''ב שעל מנת כן לקח:
נשכר. יש לו ריוח שאוכל היום בשר:
דלא עבד איסורא. שהקדים בעצמו שלא יבא לידי איסור:
מַתְנִי' שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ פָּרָה וּבְנָהּ אֵיזֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן יִשְׁחוֹט רִאשׁוֹן וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי זָכָה
אֶלָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינָהּ מִשְׁנָה
Rachi (non traduit)
אלא. הא תירוצא דמתרץ אינה משנה לאו ריש לקיש אמרה אלא ר' יוחנן אמרה דלר''ש בן לקיש מיתסרא מחיים והא דתנן תצא ותרעה בעדר מקשינן לה בכריתות ומוקמינן לה כתנאי:
גָּמַר קִיחָה קִיחָה מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה
Rachi (non traduit)
גמר קיחה קיחה כו'. מה עגלה ערופה שנאמר בה קיחה (דברים כא) ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אסורה מחיים אף ולקח למטהר שתי צפרים חיות (ויקרא יד) אסורות מחיים ומיהו עגלה ערופה יש לה גבול ליאסר בירידתה לנחל איתן אבל אלו אין בהן מעשה מלקיחה ועד שחיטה וכיון דנאסרות מחיים על כרחיך משעת לקיחה:
Tossefoth (non traduit)
גמר קיחה קיחה. מסקנא לא קיימא הכי בפרק ב' דקדושין (דף נז.) אלא מסיק דר''ל כתנא דבי רבי ישמעאל דיליף הכי נאמר מכשיר ומכפר בפנים פי' מכשיר בפנים אשם מצורע מכפר שאר קרבנות ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ פירוש מכשיר צפורי מצורע מכפר עגלה ערופה ושעיר המשתלח ובפרק בתרא דכריתות (דף כה.) מוקי לה נמי רב המנונא דאמר עגלה ערופה מיתסר מחיים כתנא דבי ר' ישמעאל ותימה היאך משמע ממילתיה דר' ישמעאל דמיתסר מחיים וי''ל דדייק משום דלא איצטריך למילף מכשיר ממכפר אלא ליאסר מחיים דלאחר שחיטה ידעינן מוזה אשר [לא] תאכלו לרבות השחוטה כו':
וְהָא אִיתְּמַר צִפּוֹרֵי מְצוֹרָע מֵאֵימָתַי נֶאֱסָרִין רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשְּׁעַת שְׁחִיטָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מִשְּׁעַת לְקִיחָה וְאָמְרִינַן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ
Rachi (non traduit)
משעת קיחה. ושתיהן נאסרות עד שישלח:
משעת שחיטה. ונאסרת שחוטה אבל המשולחת מותרת דכתיב (ויקרא יד) ושלח את הצפור החיה וגו' ולא אמרה תורה שלח לתקלה:
צפורי מצורע. קי''ל בקדושין בהאיש מקדש (קדושין דף נו:) דאסורין בהנאה:
אָמַר רַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אֲנַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַתְנֵינַן לַהּ עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינָהּ מִשְׁנָה אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב פַּפֵּי קַשְׁיָא לַן מִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָכִי
וְאִם אִיתָא לִישַׁנֵּי כָּאן קוֹדֶם יְרִידָה כָּאן לְאַחַר יְרִידָה
Tossefoth (non traduit)
לישני כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה. תימה הא על כרחך מתני' דכריתות (דף כג:) מוכחא דלא מיתסר מחיים כדדייק התם (בפ''ב) מסיפא דקתני דכפרה ספקה והלכה לה:
וּמִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יַנַּאי גְּבוּל שָׁמַעְתִּי בָּהּ וְשָׁכַחְתִּי וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לוֹמַר יְרִידָתָהּ לְנַחַל אֵיתָן אוֹסַרְתָּהּ
Rachi (non traduit)
חבריא. בני הישיבה:
גבול. מאימתי נאסרת:
והא''ר ינאי. בקדושין ובכריתות בפרק בתרא (דף כה.):
Tossefoth (non traduit)
אמר רבי ינאי גבול שמעתי בה. רבי ינאי לטעמיה דאית ליה בפ''ב דקדושין (דף נז.) דכפרה כתיב בה כקדשים ולהכי מיתסרא מחיים כמו שאר קדשים דמיתסרי מחיים וערפו שם דדרשינן (כריתות דף ו.) מיניה שם תהא קבורתה איצטריך לאחר עריפה דלא נימא דשריא משום שנעשית מצותה:
וְעֶגְלָה עֲרוּפָה לָאו שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא וְהָתְנַן נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף הָעֲגָלָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינָהּ מִשְׁנָה
Rachi (non traduit)
ותרעה בעדר. כשאר חולין. אלמא אינה נאסרת מחיים וכי שחטה מותרת:

הכי גרסינן אמר ריש לקיש א''ר ינאי עגלה ערופה אינה משנה:
Tossefoth (non traduit)
עגלה ערופה אינה משנה. וא''ת ולמה דחק לומר אינה משנה לימא תנאי היא כדאמרינן בפ' בתרא דכריתות (דף כה.) דתנאי פליגי בהכי וי''ל דכך היתה קבלה בידם הקשה ה''ר משה מבונדי''ש אמאי לא קאמר דשוחט דמתני' היינו עורף ופטור לר''ש משום דלא חזיא לאכילה ולרבנן חייב משום דעריפה זו היא שחיטה כדאמרי' בריש פ' שני שעירי (יומא דף סד.) גבי שעיר המשתלח דחייתו לצוק היינו שחיטתו וחייב משום אותו ואת בנו ובפ' חטאת העוף (זבחים דף ע:) אמרינן. דעריפה מטהרת מידי נבלה ותירץ ר''ת דא''כ לא הוה ליה למיתני השוחט אלא העורף ודוחק הוא דדלמא תנא שוחט משום אחריני פרת חטאת ושור הנסקל כדאמרינן בפ''ב (לעיל חולין דף כט.) דסיפא בקדשים ואיידי דסליק מבהמה תנא שחיטתו כשרה ולא קתני מליקתו:

והתנן נמצא ההורג. וא''ת והיאך מדקדק מכאן דלא מיתסרא מחיים דילמא היינו טעמא דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשוה כי ההיא דתנן בפ' בתרא דכריתות (דף כג:) המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם עד שלא נשחט כו' וירעה עד שיסתאב אשם ודאי אינו כן אלא עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר כו' עגלה ערופה אינה כן ומפרש בגמ' טעמא דאשם תלוי משום דלבו נוקפו וגמר ומקדישו מספק אבל אשם ודאי כי אקדשיה אדעתא דחטא אקדיש ואגלאי מילתא למפרע דהקדש טעות הוה ודילמא היינו טעמא נמי דעגלה ערופה ולא משום דלא מיתסר מחיים ולעולם אם נשחטה אסורה וי''ל דסברא דגמרי ומקדשי דלא מסקי אדעתייהו שימצא ההורג וא''ת ואמאי לא משני דעד שלא תערף היינו עד שלא נראה לעריפה קודם ירידתה לנחל איתן כדמשני בפ' בתרא דכריתות (דף כה.) וי''ל דסמיך אמאי דדייק התם (ג''ז שם) מסיפא דלא מיתסר מחיים דקתני סיפא משנערפה תקבר שמתחלה לא באה אלא על הספק כפרה ספקה והלכה לה:
וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּרָה נִפְדֵּית עַל גַּבֵּי מַעֲרַכְתָּהּ אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן פָּרַת חַטָּאת אֵינָהּ מִשְׁנָה
Rachi (non traduit)
אינה משנה. לא נשנית במשנתינו:
ואמר ריש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נפדית. אם מצא נאה הימנה אפילו על גב מערכתה אפילו שחטה כהלכתה על מערכת של עצים שהיא נשחטת עליה כדאמרי' במס' פרה (פ''ג מ''ט) וקסבר ר''ש כל העומד לפדות כפדוי דמי וקרינא ביה שאתה יכול להאכילו. ואי קשיא למה לי קבלת טומאה היא גופה מטמאה אדם ובגדים מפרשינן כה''ג בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא:) כגון בשר שחפהו בפחות מכביצה בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית ביה שיעורא וכי נגעו ביה אוכלין אחריני טהורים הן שאינם נוגעין בנבלה אלא בבצק:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source